שאלה מצוינת שאין לה תשובה חד משמעית. ככלל, אנו סבורים שבמקרים בהם ניתן לבחור, האלטרנטיבה המובילה הינה שתל. היתרון הבולט של שתל הוא שבדומה לשורש השן הוא מגן על העצם בפני ספיגה. למקרים של ספיגת עצם עשויות להיות השלכות אסתטיות שליליות כשמדובר בשן קדמית, עקב היווצרות שקע בחניכיים, כמו גם השלכות בהסתכלות קדימה אם יהיה רצון או צורך לבצע השתלה באזור בעתיד. יתרון נוסף הוא שהשתל מהווה יחידה אוטונומית שנושאת בשווה עם השיניים הסמוכות את העומסים בעת לעיסה. לעומת השתל, החיסרון המרכזי של גשר דנטאלי הוא הצורך להשחיז ולפצוע שיניים בריאות השכנות לשן החסרה, אקט שעלול לגרור אחריו צורך בטיפול שורש. בנוסף, כוחות הלעיסה המופעלים על הגשר מהווים מעמסה על השיניים המאחזות לגשר.
מתי גשר עדיף? התהליך של ביצוע גשר הינו תהליך מהיר יותר בהשוואה לשתל, כך שאם מסיבה כלשהי נדרש פתרון מהיר ניתן לפנות לביצוע גשר. בנוסף, במקרים בהם יש סתימות נרחבות או כתרים הזקוקים להחלפה בשיניים הסמוכות גשר יכול להוות פתרון טוב.
כמובן שיש לבחון פרמטרים נוספים כדי לקבל המלצה סופית, כגון המצב הבריאותי הכללי של המטופל, האם ישנן מחלות בהן לא מומלץ לבצע שתל דוגמת סכרת לא מאוזנת, לחץ דם גבוה במיוחד ולא מאוזן, מחלת עצמות, מחלות אימוניות מסוימות, חולים אונקולוגים המטופלים בביספוספונטים תוך ורידיים, נטילת תרופות כגון סטרואידים, אינסולין, מצב כלל המשנן, חריקת שיניים אגרסיבית, איכות העצם וכמותה, הצורך בניתוחים מורכבים לבניית עצם, שיקולים אסתטיים ועוד.